"לפי ועדת החשמל של הימאצל פארדש, מצויים בנהרות המדינה 25% מהכח ההידרואלקטרי של הודו כולה…."
המשפט היבש הזה (עמ' 296 בלונלי) מכיל בתוכו פוטנציאל עצום של אנרגיה, תעסוקה, כסף ומים. הרבה מים.
כפיצוי על המבנה הגיאורפי הבלתי נסבל שלה, המורכב בעיקר מהרים גבוהים (מדינת ההימאליה, יו נואו) עמקים צרים ודרכים מפחידות בצורה קיצונית, וכחלק מהבונוסים על המיקום בלב ההימאליה המערבית, קיבלה הימאצ'ל פראדש חמישה נהרות עצבניים במיוחד. צ'נאב, ראבי, ביאס, סוטלאג' ויאמונה, הם אלה שאחראים לפוטנציאל ייצור החשמל ההיסטרי הזה, זה שאמור לסייע לממשלת הודו לספק חשמל לכל עד שנת 2012, בלי ספק יעד שאפתני.
כמדינה שרואה את המאה ה 21 כשייכת לה, הכניסו ההודים את העניין ההידרואלקטרי הזה חזק לתוכניות החומש שלהם, ובשנת 1991 פתחו את השוק ההידרואלקטרי לחברות פרטיות, ביחס של 40:60. הם רוצים לספק חשמל במחירים הגיוניים למדינות האיזור, והחל מהקיץ (בסוף הרי כל העסק תלוי בהפשרות השלגים) גם למדינות הדרום, וכבר יש הסכם עם טאמיל נאדו.
כבר מהכניסה לעמק קינור, שסוטלג' ובאספה המוביל אליו הם שחקנים חזקים בו, אפשר לחוש את הפרוייקט הזה.
קילומטרים של מגורי עובדים, תחת גגות פח ואבנים, שורות של משאיות טאטא אדומות, ערימות ענק של מלט ואבנים, צינורות ענק שמשפריצים פתאום מתוך ההר. יותר מהכל מלמדות על חשיבות הפרוייקט שורות של משאיות וולוו לבנות וכלי עבודה צהובים עם CAT בשחור גדול. כשההודים מוכנים להכניס תוצרת חוץ למגרש שלהם, זה לא עניין של מה בכך.
השלטים מבשרים על יכולתו של האדם לגבור על כוחות הטבע ולכופף את הנהרות, והם מתכופפים. הטיות אין סוף של נחלים על ידי סידור מחדש של אבני חצץ על גדותיהם, יציקות מלט וסכרי דרכים גדולים וגדולים יותר ממלאות את הדרכים. חנויות גדולות בתוך אתרי הבנייה וחנויות קטנות יותר, מסורגות, עם שלט English Wine Shop קצת מבחוץ. הכל שם כדי לקדם עוד יום עבודה שיביא את החשמל בזול.
———-
אתרי האינטרנט של מדינת הימאצ'ל פארדש וחברת החשמל שלה מציגות, כמובן, את הפרוייקט הזה כירוק לגמרי. אנחנו עושים הכל כדי להביא חשמל אמין, יציב, במהירות ובזול. אנחנו רוצים לעשות את זה מהר, ולהביא לכם את זה ממש עד הכיס – בואו לראות את חשבון החשמל החדש שלכם! כך הם אומרים.
במדינה שבה מעסיקה רשות הרכבות מיליוני עובדים, שהתקינו פחי אשפה ספורים ברכבות, והמוני פרות נחנקות למוות בכל יום כי טעו לאכול איזה שקית ענק של סופר או חתיכת מכונית שהיו זרוקות בצד הכביש, מעניין אם הפרוייקט הזה באמת יישאר ירוק. הודו ממוקמת חזק במדד השחיתות העולמי. אם יתפתו העסקנים ההודים לשמור על חשבון הבנק שלהם ירוק (ויש שיאמרו, ברור), הרי שפוטנציאל הנזק פה הוא עצום. דבר כזה יכול לשלוח את כל אותם כפריים שהיום אולי מסתדרים בלי חשמל, וכל אותן מערכות מימיות והרריות שמקיפות את הנחלים האלה, עמוק לתוך פח האשפה ההודי, זה שלא רואים בטלוויזיה. מצד שני, אם כל המפעל הזה באמת יצליח, זה כנראה יהיה עוד צעד חשוב במסע החימוש ההודי של המאה ה21.
