בהתחלה, יש משהו נעים בלהיות הומלס. זה מקטין את המחוייבויות שלך, מאפשר חופש. משהו בלהסתובב ברחובות העיר כאילו היא עיר זרה, פותח מבט חדש. אתה נהיה יותר קל, מהרהר במקום בו תרצה לנחות. אחרי איזה זמן, יש לך בצרור מפתחות לכמה דירות שונות, מציעים לך דירה לכמה שבועות, אבל בעיקר אתה מתחיל להרגיש את הצורך הכל כך אנושי הזה בהום בייס, במקום שבו אתה יכול להניח את הראש ולמצוא קצת שקט. אז אתה מתנחל בעיקר במקום אחד. אתה לומד לזהות מתי אתה נחוץ ומתי עדיף שתתאדה, במה מותר לך לגעת ובמה לא. זה מקרב.
מעבר לשכונה אחרת לכמה שבועות מעורר מחשבה לגבי היכולת שלך לחיות פה תקופה ארוכה יותר. האנשים שם נראים כאילו מחקו להם את השרירים בפנים שאחראים על דאגה. הם מחייכים ומעוצבים מאוד, וזה משמח. אבל אתה לא מצליח להבין אם זה באמת. ואז אתה ישן כמה ימים במקום אחר, ושוב בתי קפה אחרים, וקווי אוטובוס וסקר הפלאפל הגדול, וכבר מרגיש כמו הריונית שמתילה לקנן, אתה צריך מקום.
מקום שיתן פינה למחשבות שלך, שיפנה לך את הראש כדי לקרוא איזה ספר, לחשוב קדימה, להיזכר אחורה, להביא איזה רעיון חדש. מקום שתוכל להביא אליו את כל הדברים שאולי קצת התכחשת אליהם אבל מסתבר שבכל זאת הם חלק מהחיים שלך. הספרים שלך, הבגדים שאתה מת לזרוק ואלה שאתה כבר רוצה ללבוש מחדש אבל הם לא איתך. אתה לומד להגיב בזמן אפס למרגל האישי ששולח לך דירות מהומלס. זה לא קורה מספיק, ואתה שוב מתרגז. בסוף, לא בעזרתו כמובן, אתה מוצא מקום קטן שדורש שיפוץ גדול. המטבח דפוק, הקירות שחורים או מכוסים טפט, הצבע של המשקופים מוזר. צריך לטפל בזה כדי שיהיה אפשר לגור שם. אז עושים גם את זה. עשרה ימים של צבע והריסות ובנייה מחדש משאירים אחריהם קירות לבנים גדולים, קצת עירומים מדי. אבל הם כבר נותנים תחושה של בית. היא מתחזקת כשאתה מגלה באמצע הלילה שצריך לקנות פותחן קופסאות. שני השקלים האלה, כמה סימבולי, מחזקים גם הם את האחיזה שלך. כמו עוד בורג שמחבר אותך חזרה לעיר, למציאות, לחיים. אתה צריך לחפש עכשיו קפה חדש לשבת בו ומשהו למלא בו את הקירות החלקים.
לפני שתמצא אותם, אתה צריך להודות לכל האנשים האלה שנתנו לך מיטה וארון והקשיבו לך, ואלה שנתנו לך את הבית שלהם לכמה ימים או שעות. וזה התודה הכי גדולה שאתה יכול לתת, והכי אמיתית, וגם הכי מהנה, כי היא נותנת פרספקטיבה. תודה. ואז, נגמרו התירוצים, להתפנות לשאר הדברים, וזה משמח. מאוד.
ועוד משהו. אני לא בעניין של חנוכות בית. אני שונא את זה כמעט כמו שאני שונא שיפוצים, אז לא תהיה.
אבל בדיוק קניתי קומקום חדש וקפה, יש גם בירה. מה שנקרא, ראו זאת כהזמנה אישית.