שייך לחיים שבדרך כלל לא נכנסים לכאן. שייך לכמות הפעמים האינסופית שאתה רואה את ה G המעוגלת הזאת בפינה השמאלית של איזה טאב בדפדפן (מבין שזה הולך להיות קצת פוסט קלישאתי). שייך לאופן בו חברה מסחרית מקבלת את השליטה על חלק כל כך גדול בחיים שלך. שייך למקום בו כל כך הרבה שעות מהיום שלך (גם שלי) מוקדשות לנסיונות להיות חבר של הישות הלא ברורה הזאת.
לבדוק כמה כסף עשית באדסנס, כמה בזבזת באדוורדס, כמה אנשים נכנסו, מי עורך את המסמך שלך, מה אתה עושה בשש, מה הציון בבחינה, איפה מאשרים את הווב מאסטר טולס. לפעמים קצת קשה לעשות את זה, יש כמה חלונות קטנים שמטפסים על המסך שלך, מסתירים את ערימת המיילים, הופכים להיות צורת התקשורת הכי שימושית שלך.
ויש את הזה של העבודה, והזה הפרטי, ואתה מסדר אותם תמיד אחד ליד השני בקצה השמאלי. אחד בלבן ובכחול בהיר, אחד בשחור ואדום. ואתה מנווט ביניהם, וזה אין לזה סוף. ואתה רואה איך התקשורת הכי שקטה שהומצאה אי פעם מצליחה להרעיש גם היא. ושומע איזה מישהו שמקליט בכרכור שיר של לאונרד כהן.
-
רואה, אם לא היית מגיע למצב שאתה יודע שאתה לא שייך אליו, לא היית יודע לאיזה מצב אתה כן שייך .
גם מתקופות מגעילות לפעמים יוצא משהו משמעותי.
תגובה קלישאתית לפוסט קלישאתי.
תגובה אחת
פיד תגובות למאמר
כתובת לשליחת טראקבאק: http://nadavnadav.com/wp-trackback.php?p=128