עם קשר די רופף ביניהם.
[הדי סלימאן]. בוקר אחד קמתי אצלה עם הצלצול של השם הזה בראש. ואני, מה לי ולמעצבי אופנה עם היסטוריה מפוארת. אבל הלכתי לבדוק. ויוצא שאם מחפשים רגע על האיש, מייד מגיעים ליומנים של הדי סלימאן. שבלי להיכנס לדיון על איכויות בצילום והומו-אירוטיקה, אז רק אומר שיש ביניהן פערים גדולים. ושעם זה שחלקן מאוד פייסבוקיות, אז חלקן הגדול הוא לא, ובכל מקרה, הן עדיין מעוררות את המחשבה של פאק, איפה הבנאדם הזה מסתובב.

[הגרסוניירים]. הוא בלוג משמח לאללה. כולל העיסוק הרציני להחריד בקשר שבין תחתוני גברים למשבר הכלכלי העולמי, וזה שמצאתי דרכם את הסרט הזה.
[ההרצאה של שי אגסי בטד]. מזריקה קצת מרץ לגאווה הישראלית בכל מיני מקומות. זה יופי, אבל מעניין לקרוא את התגובות להרצאה הזאת. יש שם בסביבות 70 כאלה. נראה מהן כאילו הגאווה הישראלית לא באמת מעניינת את המגיבים, שכנראה הבחינו שההרצאה (והחזון) של אגסי הייתה חשובה, אין ספק, אבל גם מתוזמנת, מלאכותית מדי ושהשיח במונחי ווב2.0 הוא קצת תלוש כשמדובר במכוניות. [האתר של בטר-פלייס]
-
האבולוציה של נדבנדב
בראשית היתה החוויה. ראו את הפוסט הראשון http://nadavnadav.com/?p=3. יש שם "ביליתי", "הצלחתי" ואפילו "אני" אחד בסוף. רוצה לומר – היתה חוויה, ואני (נדב) הייתי שם. ממש הייתי שם. צעקתי, קיללתי, זיינתי, הזעתי. אבל אני. תאור של החוויה.
ואז, הגיע השלב השני: המתבונן. לזה, אני קורא מטא-חוויה. על משקל meta-data (המבין יבין, ואם לא, אז לא פספוס רציני). כלומר, אני מתבונן על עצמי. אם כעס, הרי שלא "אני כועס" אלא "יש בי כעס". ראו פוסט http://nadavnadav.com/?p=15. יש בו כבר מבט מהצד. מתבונן. "… נדמה שכל המחשבות מתרכזות לאותו מקום שאני לא יודע מהו…".
ויש את השלב השלישי. המתבונן על המתבונן. יש הטוענים (אושו חביבי), שבהגיעך לשלב זה, הגעת להארה.
אבל פה, נכנס הטוויסט באבולוציה של נדב. קרה בחצי-שנה האחרונה. אולי זה קרה ב: http://nadavnadav.com/?p=117. נחזור לזה אח"כ..
ומה הטוויסט? במקום להמשיך באבולוציה, אנכית, הרי קיבלנו פה ענף צדדי.
לא עוד מתבונן על עצמו, אלא, מתבונן על אחרים. לא על חוויותיו הוא צופה, אם-כי על של אחרים. ראו פוסט http://nadavnadav.com/?p=127: "… הם יושבים מסודרים, כוס יין, ארוחה של שתי מנות …". מעין מטא-חוויה-של-אחר.
ואז באה התוספת של אושו. אבל לא למעלה, אם כי הצידה. לא התבוננות על האני-המתבונן, אלא התבוננות על האחר-המתבונן. ראו הפוסטים: http://nadavnadav.com/?p=132 מוסיקה של אחרים, או http://nadavnadav.com/?p=133 מעצב אופנה/בלוג של אחר/נקודת מבט של אגסי. כולם, התבוננות על יוצרים, התבוננות על ההתבוננות-שלהם.
כאמור, השינוי החל בערך ב: http://nadavnadav.com/?p=117. יש את המעבר מהתבוננות חוויה-עצמית "אני מאוהב", להתבוננות של חווית-האחר " …היא גרה בסיאטל… רוקדת בלט …", להתבוננות על האחר-המתבונן "… יש לה פליקר מדהים … עשרות … רסיסי מחשבות ביום לטאמבלר שלה".
לאן זה מוביל? להארה? אין לי מושג, אבל אני חושד שלא! חשד כבד. שהרי אין בכך דבר חדש. אוטנטי. מקורי. הכל יד שניה. משומש. לא מספיק משקפיים, אלא הם גם של מישהו אחר.
ולמה אני כותב הכל פה? נדב, בן-אדם שאני הכי אוהב .. כי הוא תקוע בתל-אביב עם מלא מטא-מטא-אחר, אבל בלי ממש אחד אמיתי לבוא לבקרני. כי אולי יותר קל לעכל אוכל שמישהו אחר כבר לעס, מאשר לכבוש שטח בתולי ברגליך (טרק חוצה-גולן??). כי אולי, דוקא בתל-אביב, מעייף להיות אתה. או בכלל אי-אפשר עם שריון פוזה עבה.
ואולי, מה שווה כל התגובה הזאת? שהרי גם היא מטא-מטא על האחר-נדב
-
מטא-טוקבק
איזה טוקבק מדהים של ערן. פתח טוקבקיה שתשמש כבלוג.

3 תגובות
פיד תגובות למאמר
כתובת לשליחת טראקבאק: http://nadavnadav.com/wp-trackback.php?p=133